שמשון ופלישתים

בברכה שבירך יעקב את כל בניו, הוא בירך את בנו דן: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (מט, טז).

נדמה לנו שהחלק המפורסם ביותר בגופו של שמשון הוא השיער שלו, אבל המדרש מבקש להאיר ולהדגיש עוד חלק.

בכל לילה הוא אמר לה משהו אחר, היא האמינה לו, ופעלה כדי לפגוע בו, בזמן שהפלשתים ארבו לו בחדר. ובכל לילה הייתה מעירה אותו במילים: "פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן!". מילים אלו של דלילה הפכו לביטוי בשפה העברית, המבטא אזהרה.

שמשון ביקש למוטט את הבניין עליו ועל הפלשתים. הוא ידע שברגע שיפיל את העמודים – לא רק הפלשתים ימותו תחת הריסות הבניין, אלא גם הוא עצמו. ברגעיו האחרונים, אמר שמשון את המשפט "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (טז, ל).

בציור, המתאר את שמשון ממוטט את הבניין על הפלשתים, בולט ההבדל הגדול בין ממדיו העצומים של שמשון לבין דמויות הפלשתים. הסצנה מתמקדת בהתרחשות האחרונה בחיי שמשון, ובתחושות הבהלה וההרס השולטות בכול.

בהמשך ההיסטוריה כבשו את עזה היוונים, הרומאים, המוסלמים, הצלבנים, שוב המוסלמים… הטורקים ועוד.
בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, עברה רצועת עזה לשלטון צבאי של צה"ל, כאשר רוב התושבים היו פלסטינים ומיעוטם יהודים. בשנת 1994, בעקבות הסכמי אוסלו, עברה רצועת עזה לרשות הפלסטינית, ובשנת 2005 פונו ממנה כל התושבים היהודים. היום חיים בעזה כשני מיליון תושבים פלסטינים.

הנחל נקרא "שורק" בזכות זן של ענבים אדומים משובחים ליין, הנקרא "שורקה", הגדלים סמוך לנחל באזור השפלה. היום מי הנחל מזוהמים, ולמרות שבשנים האחרונות החלו בתהליך של טיהור המים, עדיין אסור לשתות מהם או להתרחץ בהם.

לרוב מדובר באזורים שבהם אין לחות, כמו המדבר, המאפשרים לחומר האורגני להשתמר. בתמונות – שני חבלים, חבל אחד מתקופה קדומה מאוד, כ-4000 שנה לפני הספירה, והחבל השני מתוארך לתקופה הרומית (100 לספירה). החבלים עשויים מסיבים מהצומח, והחוזק שלהם נוצר מהליפוף ההדוק של סיבי הצמחים.